שותף - למה 

אותם מעטים שיש להם האומץ להפוך חלום להגשמה ואפילו הגדולים והבולטים שבהם, מתחילים עם שותף או שותפים. מדוע? להיכן נעלם האומץ בהליכה לסיכון לבד. שהרי אם אנחנו כל כך מאמינים ברעיון ובעצמנו, מדוע שמראש כצעד ראשון נחפש שותף? מה גם שסביבנו ישנם חברים שהכל הצליח להם חוץ מהשותפות שגרמה למיזם להעלם מהשטח ולהשאיר אחריו עקבות של משפטים ויריבות עמוקה שאין עליה גישור. איך זה שמול הסיכון בהקמת העסק שבו אנו כל כך מאמינים אנו מעמידים סיכון שהסטטיסטיקה וההכרות שלנו מראים לנו על כישלונות קשים יותר מאי הצלחת העסק עצמו.
בואו נחלק רגע את סוגי היזמים: יש את היזמים הקטנים, שמאמינים בעסק אבל עדיין לא מאמינים בעצמם ומרגישים בטוחים יותר עם שותף. יש את היזמים הגדולים שחלמו חלום ודעתם נחושה להגשימו ללא קשר לגודלו או לגובהו. שימו לב, יזם מהסוג הזה, חושב שונה לחלוטין. הוא יוצא מנקודת ההנחה
שאין בשום דבר מאה אחוז. כלומר, גם אם הוא משוכנע ביכולת העצמית שלו ובפוטנציאל של המיזם, עדיין ברור לו שהיות וזו ההמצאה שלו, הוא כנראה שבוי בקיסמי עצמו ועובדה זו קצת מטשטשת את שיקול דעתו. גדולתו של יזם כזה היא קודם כל המודעות העצמית ואחר כך היכולת לחלוק עם מישהו נוסף את ההצלחה (שותף). נציין ששותף הוא צורך בהתחלה ועובדה קיימת בהמשך. חשוב לדעת איך לבחור שותף (על כך במאמר אחר שלי שפורסם) ואיך להתנהל איתו בכל שלבי העסק.
אני נוהג להקל על מי שקשה לו ההחלטה להשוות את המיזם שלו לגוש גבינה משובחת. עכשיו כדי למקסם את ההנאה מהגבינה, אנחנו יכולים להכניס את כולה לפה - ניחנק לשמור עליה ולא לטעום כדי שלא ידעו - היא תעלה עובש או לחלוק אותה בהגיון - נאכל במידה ונהנה וכך גם השותפים!
הצעתי, קחו שותף ולימדו לחיות עם זה. זה חשוב זה מכניס לפרופורציה!